איך אני מתמודד עם האמירות המקוממות של נפוליאון

היי חברים יקרים!

ובפינת הפרגון היומי:

“הצבא צועד על קיבתו” זהו משפט מפורסם המיוחס לנפוליאון המצביא המהולל. פרושו שאחד הגורמים העיקריים העוזרים לחייל לשמור על ריכוז בשדה הקרב, זה פשוט קיבה מלאה במזון המשקיט את רעבונו.

… אותי זה מקומם!!!… זה נכון… אבל לא מדויק…

בתפקידי כמ”פ בבה”ד 1 זכיתי לשמוע את סא”ל רועי לוי, מי שהיה מפקד גדס”ר גולני בתקופת “צוק איתן” שהגיע לדבר עם הצוערים.

סא”ל רועי לוי מספר שבתקרית הטראגית – בסג’עייה –  בה הוא עצמו נפצע קשות והסמג”ד והקמב”ץ נהרגו, הטרידה אותו השאלה: “מה עכשיו יניע את הלוחמים להמשיך להסתער ללא צמרת הפיקוד של הגדוד”?

תשובתו הייתה קצת שונה מהאמרה המפורסמת של נפוליאון… – המניע העיקרי למוטיבציה של החיילים בשעת חרום זו, הוא החיבור הערכי שלהם למשימה והאמונה בצדקת הדרך שהטמיעו בהם המפקדים.

ובפינת הפרגון היומית אני רוצה לפרגן לשני חברים טובים: סא”ל אבי יצחקי וסא”ל משה ארצי.

בשבוע שעבר היה לי את הכבוד להשתתף בטקס החלפת מפקדים ביניהם.

מההכרות המעמיקה רבת השנים שלי איתם אני יכול להעיד שהם מייצגים בכבוד את היוקרה שרוכשים למפקדי צה”ל בעולם כמובילים בתחומם.

מי שמפקד בשבילו זה אחד שצועק על החיילים ומתהדר בקשיחות מפוספסת כמו שרואים בסרטים, (או שהרביצו לו בגן ועכשיו כשקיבל דרגות הוא מחזיר לכולם…) אז הוא מוזמן להתרשם איך הם מצליחים להצעיד את הצבא על הגיבוש ואחוות הלוחמים שהם משרים בקרב חייליהם, כיצד הם משמשים לפקודיהם גם מפקדים ישירים, הם גם  האבא והאימא, גם אח גדול ואף חבר אמיתי בשעת צרה.

לחיילים שלהם ישנו יתרון עצום: לשדה הקרב, הם נושאים את ציוד הקרב על גבם, אך בליבם הם נושאים את הערכים העוז והענווה שספגו ממפקדיהם.

בתקופה זו, אל מול שפלותו של האויב המפגע בטירוף ובאכזריות באוכלוסייה אזרחית חפה מפשע, שלא נשכח לרגע אילו מפקדים אמיצים מובילים את צה”ל!

יהי רצון שיקויים בכם ובבני משפחותיכם: “כל העוסקים בצרכי ציבור באמונה, הקב”ה ימלא שכרם”, בשמחות שלכם בע”ה!

בהערכה עצומה ובהצדעה מהלב!

גיא.

דברו איתי: 050-8751000.

 

 

 

 

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *